ביום 5.1.2011 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופט אבי זמיר, בעניין ת"א 2432/07 קורל תל בע"מ נ' בנגל נט בע"מ. אותו עניין נסוב סביב השאלה אם הנתבעת, ממנה הוזמנו סרטונים וצילומי מבנים, הפרה את זכויות היוצרים של התובעת עת איפשרה לצדדים שלישיים (מתחרי התובעת) לעשות שימוש בחומרי גלם מהם נוצרו הסרטונים וצילומי המבנים.
וכך קבע בית המשפט:
1. סיפור המעשה
התובעת היא חברת פרסום והיא, בין היתר, בעלת הזכויות והמפעילה של אתרי האינטרנט yad2.co.il ו- yad1.co.il , אשר במסגרתם מתפרסמים, בין היתר, לוחות מכירה והשכרה של נדל"ן בישראל; הנתבעת היא חברה המספקת שירותי צילום, וידיאו וסטילס. בשלב מסויים, החליטה התובעת להפיק ולהוסיף, על חשבונה, המחשה חזותית למודעות המלל על גבי לוחות המכירה המקוונים המופיעים באתרי האינטרנט שבניהולה, וזאת באמצעות תמונות סטילס וסרטוני וידאו קצרים, המתעדים פרוייקטים שונים בתחום הנדל"ן ברחבי הארץ, וכן כלי רכב שונים שהוצעו למכירה.
לטענת התובעת, האוגוסט 2007 התברר לה כי כי סרטוני וידאו שצילמה עבורה הנתבעת, של פרויקטים שונים של נדל"ן ברחבי הארץ, מתפרסמים באתרים המתחרים באופן ישיר באתר nadlan.com, המצוי בבעלות חברת נדלן. קום ישראל בע"מ ו- winwin.co.il, המצוי בבעלות לוח ידיעות אחרונות בע"מ.
אשר על כן, עתרה התובעת לפיצוי מוסכם, בהתאם להסכם עם הנתבעת בסך 40,000 ש"ח, פיצוי סטטוטורי בהתאם לחוק זכות יוצרים, השבת הסכומים ששולמו לנתבעת והשבת רווחים.
בנגד, טוענת הנתבעת, בין היתר, כי הוסכם בין הצדדים בעל פה כי היא תהיה בעלת זכויות היוצרים בצילומי המאסטר של הצילומים והסרטונים ואף בחומרי הגלם. בנוסף, כל החומר שהועבר לצדדים שלישיים או פורסם מטעמה באתרים שונים הינו בנחלת הכלל ואינו מפר זכויות יוצרים.
2. האם מדובר ביצירות מוגנות בזכויות יוצרים? (כן)
בית המשפט הנכבד קבע, כי תמונות וסרטוני וידאו הם בגדר "יצירה אמנותית", המוגנת בזכות יוצרים, על פי החוק הישן והחדש גם יחד, והמתבטאת, בעיקר, באופן הצגתם של הפרוייקטים המצולמים. כלומר, צילום הבניינים (שהם בפני עצמם, יצירה אדריכלית), מציג את הבניינים בפרוייקט באופן מסויים, הדורש יצירתיות והשקעה, ולכן הוא בגדר יצירה מוגנת (וזאת להבדיל מבניינים הממוקמים במקום ציבורי, שצילומם הראשוני אינו מהווה הפרת זכויות יוצרים).
3. מי הבעלים ביצירות מוזמנות?
כיום הכלל הוא שהבעלים הראשון ביצירה מוזמנת הוא היוצר - אלא אם כן הוסכם אחרת המפורש או במשתמע. עם זאת, לפי החוק שחל במועד ההפרה היה החוק הישן בו הכלל הבסיסי היה שמזמין גלופה, צילום או תמונה הוא הבעלים הראשון של היצירה (סעיף 5(1)(א) לחוק הקודם). בית המשפט קבע שלא הוכח בפניו כי היה הסכם אחר המשנה את הכלל ועל כן – התובעת היא בעלת זכויות היוצרים ביצירות.
לא מתקבל על הדעת שאומד דעת הצדדים איפשר מצב שבו התובעת תזמין ותממן תצלומים וסרטונים, ומייד לאחר פרסומם הנתבעת, כנותנת השירות, תעביר למתחרי התובעת עותקים מהם, על מנת להעלותם על גבי אתרי האינטרנט מתחרים, תוך פגיעה באינטרסים העסקיים שלה…
פרשנות זו מתיישבת גם עם תכתובות שונות שהוחלפו בין הצדדים, אשר מנוסחן עולה כי הנתבעת דיווחה לתובעת על התקדמות עבודות הצילום וביקשה את אישורה לגבי מהלכים שונים, באופן המעיד על כך שגם מבחינתה, לתובעת ניתנה הסמכות להכריע בגורלם של התצלומים.
4. הפיצוי
משהוכח שנעשה שימוש ביצירות בניגוד לחוזה ההתקשרות והחובה לשמירות סודיות יש לחייב את הנתבעת בסך של 40,000 ש"ח, גובה הפיצוי המוסכם בהסכם ההתקשרות. בנוסף, הוכח כי בוצעו 4 הפרות זכויות יוצרים המקנות פיצוי סטטוטורי בין 10,000 ש"ח ל-20,000 ש"ח לתובעת בגין כל הפרה. לאור נסיבות העניין,לרבות טענות ההגנה של הנתבעת (הגם שלא התקבלו על ידי בית המשפט, נקבע שהן אינן מופרכות מיסודן), קבע בית המשפט פיצוי סטטוטורי בסך של 60,000 ש"ח. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא ביססה את טענת עשיית העושר וכי לא הצליחה להוכיח את היקף ההתחייבויות והסכומים אותם הנתבעת נדרשת להשיב.
אשר על כן, התביעה התקבלה בחלקה כאמור לעיל, וכן חויבה הנתבעת בתשלום אגרת התביעה ובשכר טרחת עורכי דין התובעת בסך של 20,000 ש"ח.
אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.