ביום 31.1.11 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, מפי כבוד השופטת אביגיל כהן בעניין ת"א 3235-12-09 קצב נ' חאתום. אותו עניין נסוב סביב שאלת הפרת זכויות היוצרים בתמונה מקטלוג התובע שפורסמה בקטלוג הנתבע ובאתר האינטרנט שלו.

וכך קבע בית המשפט:

1. רקע

התובע הוא בעל המותג "יניב קצב", ובין היתר, מפרסם קטלוגים שנתיים בו קולקציות עיצוב שיער ואיפור. לימים גילה כי הנתבע עושה שימוש באחת היצירות בקטלוג בקטלוג מטעמו ובאתר האינטרנט שלו. הנתבע טען להגנתו כי מכר העביר לו את התמונה וכי לא ידע מיהו התובע ומיד עם קבלת ההתראה הסיר את התמונה מאתר האינטרט.

הצדדים הסכימו כי יוגשו סיכומים מבלי להיחקר על תצהירים ועל כן, כבר בשלב זה ניתן פסק הדין.

2. הניתוח המשפטי

מקובל על בית המשפט כי היצירה שייכת לתובע וכי היא מוגנת בזכויות יוצרים. השימוש ביצירה על ידי הנתבע מהווה הפרה של זכויות היוצרים של התובע.

האם עומדת לנתבע הגנת מפר תמים? – לא. הנתבע לא הצליח להוכיח שלא היה לו יסוד סביר לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה. מדובר בשימוש ביצירה למטרות מסחר. משקיבל הנתבע לידיו צילום של אישה, כשהוא אינו יודע מי הצלם, מי המצולמת ומהיכן נלקח הצילום – הרי שצריך היה לדעת שהיצירה מוגנת בזכויות יוצרים.

משטען התובע טענות בנוגע לגניבת עין – הרי שהיה עליו להוכיח מוניטין של היצירה המקורית. טענה זו לא הוכחה. כמו כן, לא הוכח נזק ממשי ולכן גם טענות בדבר עשיית עושר ולא במשפט, וגזל ורשלנות בהתאם לפקודת הנזיקין דינן להידחות.

3. מידת הפיצוי הראוי

לבית המשפט שיקול דעת נרחב בנוגע לגובה הפיצוי הראוי. אין מדובר המעשה של מה בכך – אך היקף ההפרה קטן ולא משמעותי. לא נגרם נזק משמעותי לתובע והרווח לנתבע היה זניח, אם בכלל. הנתבע לא הפר את זכויות היוצרים בכוונה תחילה ויש לזקוף לזכותו את העובדה כי סמוך להודעת ההפרה הייתה גם הסרה.

הנסיבות העניין הפיצוי הראוי הוא 9,000 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

4. סוף דבר

הנתבע ישלם בנוסף 5,000 ש"ח שכ"ט עורך דין.

ביום 12.1.11 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, מפי כבוד השופטת הבכירה חנה ינון, בתיק אזרחי 64269/07 שטיינברג נ' סמבירא. אותו עניין נסוב סביב שאלת הפרה של תמונות מוצרי כלי בית, אשר המפרסם חשב בטעות שהמדובר בתמונות שצולמו על ידי יצרניות המוצרים.

וכך נקבע בפסק הדין:

1. הרקע

התובע הגיש תביעה בסך של 500,000 ש"ח כנגד הנתבע. לטענתו עשה הנתבע שימוש ב- 39 תמונות שצילם וערך וזאת ללא הסכמתו ואף תוך פגיעה בזכות המוסרית. הנתבע טען כי פנה לנציגי היצרנים והם הפנו אותו לשני אתרים, שאינם אתרי התובע, מהם יוכל לקחת את התמונות ולעשות בהן שימוש. משנטען בפניו כי היצירות המצויות בידו מפרות זכויות יוצרים – הפסיק את השימוש בהן באופן מיידי.

2. יצירות התובע – האם מוגנות בזכויות יוצרים?

הוכח בפני בית המשפט כי התובע הוא הבעלים של היצירות המקוריות, אך האם היצירות הללו חוסות תחת הגנת זכויות יוצרים? ענייננו ביצירה שיכולה להיפרש כיצירה אומנותית, לפי החוק הישן. עם זאת, לדעת בית המשפט, מדובר בצילומים של כלי בית שונים, אשר, אינם צילומים בעלי אופי אומנותי, אלא, כאלו שנועדו להציג את מוצרי חברת קורנינג, ולפרסם אותם לצרכן – ועל כן אינן מוגנות בזכויות יוצרים.

התרשמתי כי בצילומים אין כל ייחודיות או מקוריות, והתובע לא הוכיח בפני כי יש בהם משהו מעבר לצילומי כלי בית אחרים, ולגישתי, הם אינם שונים מאלה אשר מופיעים באתרים אחרים, כפי שניתן להתרשם בדוגמאות לאתרי אינטרנט אותם הציג בפני הנתבע.

תימוכין למסקנה זו קיבל בית המשפט מדוקטרינת המיזוג אשר קובעת:

"כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים. הנחת היסוד היא שבמקרה של רעיון שהאפשרויות לבטאו הן מוגבלות במיוחד, ההגנה על הביטוי תגביל למעשה גם את השימוש ברעיון. החשש העומד בבסיס כלל זה הוא כי במקרים אלה הגנת החוק משמעותה המעשית תהא הענקת הגנה על ה'רעיון' ויצירת מונופול שיחסום דרכם של יוצרים אחרים בעתיד".

3. הגנת מפר תמים

בנוסף בית המשפט סבור, כי הנתבע הוכיח כי הוא עומד בתנאים של "מפר תמים" – מפר אשר במועד ההפרה לא ידע ולא יכל היה לדעת שישנן זכויות יוצרים ביצירה.

4. סוף דבר

התביעה נדחתה. התובע ישלם לנתבע סך של 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ בגין הוצאות הנתבע. בהערת אגב יצוין, כי עו"ד תומר אפלדורף העוסק בקניין רוחני גורס כי פסק הדין שגוי ברמה המשפטית ורצוי שלא להסתמך עליו כתקדים מחייב למקרים עתידיים.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.

ביום 6.1.11 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי

מפי כבוד השופט צבי זילברטל, סגן נשיא, בת"א 3560/09 ראובני נ' מפה – מיפוי והוצאה לאור ו-ת"א 3561/09 ריבלין נ' מפה – מיפוי והוצאה לאור בע"מ. עניינים אלה נסובים סביב שאלת הפרת זכויות יוצרים של התובעים  על ידי חברת מפה, בכך שהשתמשה בצילומים בספר שהוציאה מבלי לקבל את רשות התובעים ומבלי להעניק להם קרדיט ראוי.

וכך נקבע בפסק הדין:

1. העובדות וטענות הצדדים

התובעים בשתי התיקים הנפרדים הם צלמים חובבנים אשר במהלך סיור בירושלים, צילמו מספר תמונות אשר אח"כ הועלו לאתר "פליקר" באינטרנט (בעל רישיון "Creative Common", האוסר שימוש מסחרי, פרסום ללא מתן קרדיט ועשיית יצירה נגזרת). בשנת 2009 הוציאה הנתבעת ספר בשם "100% טבעי לגוף ולנפש", בספר כללה הנתבעת 15 צילומים שצילמו התובעים (11 שצילם ראובני ו-4 שצילם ריבלין), אותם פירסמה ללא קבלת אישור או מתן קרדיט ראוי לתובעים, כאשר על כך אין כל ויכוח. בנוסף, אחת מן התמונות של ראובני פורסמה, כחלק מקולאז', באתר האינטרנט של  הנתבעת, אשר גם על הפרה זאת אין כל ויכוח והיא מהווה הפרה נפרדת אשר מהווה חלק מן התביעה.

התובעים פנו לנתבעת ודרשו פיצוי בגין ההפרות השונות והסרת התמונה שהועלתה לאתר הנתבעת. לאחר החלפת מיילים בין הצדדים, בהם ביקשה הנתבעת לפצות את הנתבעים, הגיש ראובני תביעה על סך של 450,000 ₪  וריבלין  תביעה על סך של 150,00 ₪.

2. האם מדובר במספר הפרות או בהפרה אחת, לצורך קביעת הפיצויים?

נקודת המוצא היא סעיף 56 לחוק זכות יוצרים ובפרט סעיף (ג) בו. הויכוח נסוב סביב השאלה האם מדובר ב"מסכת אחת של מעשים". התובעים טוענים שמדובר במקרים שונים, שכל אחד מהם הושקע זמן והשקעה שונה ועל כן כל יצירה עומדת מפני עצמה ועל כן בעלת ערך כלכלי נפרד ומהווה מושא לזכות יוצרים עצמאית. הנתבעת מנגד מסתמכת על החלטה ברע"א 4148/09 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בע"מ נ' חדד אשר קבע שהשמעה של 13 שירים באירוע אחד, מהווה הפרה אחת, וזאת תוך כדי הפניה לפקודת זכויות היוצרים.

3. פסק דין

השופט פסק כי הפרשנות הראויה של סעיף 56(ג) במקרה הנ"ל, תומך בטענת התובעים, בכך שהפרות של אותה זכות יוצרים ביצירות שונות לא תיחשבנה כהפרה אחת (למרות שכל ההפרות נעשו באירוע אחד או בפרסום אחד), אלא כהפרות אחדות שמספרן כמספר היצירות שהזכויות בהן הופרו. מסקנה זו מתחייבת, על פי דעתו של השופט, בשל הצורך הרתעתי של החוק בכלל והסעיף בפרט, לצמצם את הפרות של זכויות יוצרים על ידי הכרה בכל הפרה והפרה לגופה ולא כחלק של מסכת הפרות אחת. השופט מדגיש כי במקרה הנדון, לא מדובר בסיטואציה עובדתית שתצדיק התייחסות אל התצלומים כסדרה אחת, אף על פי שלכאורה מדובר באותו תאירך ובאותו אירוע, משום שכל תצלום מתאר אובייקט שונה אשר צולם בהזדמנות שונה.

4. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, אין ויכוח שהופרו הן זכות כלכלית וזכות מוסרית של התובעים בכל תצלום ותצלום שפרסמה הנתבעת. בשונה משאר המקרים שהובאו עד כה לפתחו של ביהמ"ש, במקרה הנ"ל מדובר במספר הפרות ולא במסכת אחת של מעשים, והעובדה שמדובר בהוצאה לאור עומדת לרעת הנתבעת, אשר העיסוק בזכויות יוצרים איננו זר לה. שיקולים נוספים כמו, מחד, העלות של הוצאת הספר וכמות המכירות שלו, ומאידך, חוסר המקצועיות של התובעים , מופרזות התביעה והצעות הפשרה שהציעה הנתבעת הם גם שיקול בקביעת הפיצוי.

לפיכך נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע ראובני סכום של 35,000 ש"ח (11 הפרות בספר והפרה בפרסום באינטרנט) ולתובע ראובני סכום של 12,000 ש"ח, וכן מחצית האגרה בלבד ו-9,000 ש"ח כשכר טרחת עורך הדין.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.תודה מיוחדת מסורה לעורך הדין זיו פרי על סיכום פסק דין זה ועל העלאתו למאגר היצירות הישראלי.

]]> http://icdb.co.il/blog/2011/02/15/%d7%aa%d7%90-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%99-%d7%9d-356009-%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0-%d7%9e%d7%a4%d7%94-%d7%9e%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%99-%d7%95%d7%94%d7%95%d7%a6%d7%90/feed/ 0 http://icdb.co.il/blog/2011/02/07/%d7%aa%d7%90-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%aa%d7%90-243207-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%9c-%d7%aa%d7%9c-%d7%91%d7%a2%d7%9e-%d7%a0-%d7%91%d7%a0%d7%92%d7%9c-%d7%a0%d7%98-%d7%91%d7%a2%d7%9e/ http://icdb.co.il/blog/2011/02/07/%d7%aa%d7%90-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%aa%d7%90-243207-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%9c-%d7%aa%d7%9c-%d7%91%d7%a2%d7%9e-%d7%a0-%d7%91%d7%a0%d7%92%d7%9c-%d7%a0%d7%98-%d7%91%d7%a2%d7%9e/#comments Mon, 07 Feb 2011 17:07:44 +0000 ‫תומר אפלדורף, עו"ד ומגשר‬ http://icdb.co.il/blog/?p=450

ביום 5.1.2011 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופט אבי זמיר, בעניין ת"א 2432/07 קורל תל בע"מ נ' בנגל נט בע"מ. אותו עניין נסוב סביב השאלה אם הנתבעת, ממנה הוזמנו סרטונים וצילומי מבנים, הפרה את זכויות היוצרים של התובעת עת איפשרה לצדדים שלישיים (מתחרי התובעת) לעשות שימוש בחומרי גלם מהם נוצרו הסרטונים וצילומי המבנים.

וכך קבע בית המשפט:

1. סיפור המעשה

התובעת היא חברת פרסום והיא, בין היתר, בעלת הזכויות והמפעילה של אתרי האינטרנט yad2.co.il ו- yad1.co.il , אשר במסגרתם מתפרסמים, בין היתר, לוחות מכירה והשכרה של נדל"ן בישראל; הנתבעת היא חברה המספקת שירותי צילום, וידיאו וסטילס. בשלב מסויים, החליטה התובעת להפיק ולהוסיף, על חשבונה, המחשה חזותית למודעות המלל על גבי לוחות המכירה המקוונים המופיעים באתרי האינטרנט שבניהולה, וזאת באמצעות תמונות סטילס וסרטוני וידאו קצרים, המתעדים פרוייקטים שונים בתחום הנדל"ן ברחבי הארץ, וכן כלי רכב שונים שהוצעו למכירה.

לטענת התובעת, האוגוסט 2007 התברר לה כי כי סרטוני וידאו שצילמה עבורה הנתבעת, של פרויקטים שונים של נדל"ן ברחבי הארץ, מתפרסמים באתרים המתחרים באופן ישיר באתר nadlan.com, המצוי בבעלות חברת נדלן. קום ישראל בע"מ ו- winwin.co.il, המצוי בבעלות לוח ידיעות אחרונות בע"מ.

אשר על כן, עתרה התובעת לפיצוי מוסכם, בהתאם להסכם עם הנתבעת בסך 40,000 ש"ח, פיצוי סטטוטורי בהתאם לחוק זכות יוצרים, השבת הסכומים ששולמו לנתבעת והשבת רווחים.

בנגד, טוענת הנתבעת, בין היתר, כי הוסכם בין הצדדים בעל פה כי היא תהיה בעלת זכויות היוצרים בצילומי המאסטר של הצילומים והסרטונים ואף בחומרי הגלם. בנוסף, כל החומר שהועבר לצדדים שלישיים או פורסם מטעמה באתרים שונים הינו בנחלת הכלל ואינו מפר זכויות יוצרים.

2. האם מדובר ביצירות מוגנות בזכויות יוצרים? (כן)

בית המשפט הנכבד קבע, כי תמונות וסרטוני וידאו הם בגדר "יצירה אמנותית", המוגנת בזכות יוצרים, על פי החוק הישן והחדש גם יחד, והמתבטאת, בעיקר, באופן הצגתם של הפרוייקטים המצולמים. כלומר, צילום הבניינים (שהם בפני עצמם, יצירה אדריכלית), מציג את הבניינים בפרוייקט באופן מסויים, הדורש יצירתיות והשקעה, ולכן הוא בגדר יצירה מוגנת (וזאת להבדיל מבניינים הממוקמים במקום ציבורי, שצילומם הראשוני אינו מהווה הפרת זכויות יוצרים).

3. מי הבעלים ביצירות מוזמנות?

כיום הכלל הוא שהבעלים הראשון ביצירה מוזמנת הוא היוצר - אלא אם כן הוסכם אחרת המפורש או במשתמע. עם זאת, לפי החוק שחל במועד ההפרה היה החוק הישן בו הכלל הבסיסי היה שמזמין גלופה, צילום או תמונה הוא הבעלים הראשון של היצירה (סעיף 5(1)(א) לחוק הקודם). בית המשפט קבע שלא הוכח בפניו כי היה הסכם אחר המשנה את הכלל ועל כן – התובעת היא בעלת זכויות היוצרים ביצירות.

לא מתקבל על הדעת שאומד דעת הצדדים איפשר מצב שבו התובעת תזמין ותממן תצלומים וסרטונים, ומייד לאחר פרסומם הנתבעת, כנותנת השירות, תעביר למתחרי התובעת עותקים מהם, על מנת להעלותם על גבי אתרי האינטרנט מתחרים, תוך פגיעה באינטרסים העסקיים שלה…

פרשנות זו מתיישבת גם עם תכתובות שונות שהוחלפו בין הצדדים, אשר מנוסחן עולה כי הנתבעת דיווחה לתובעת על התקדמות עבודות הצילום וביקשה את אישורה לגבי מהלכים שונים, באופן המעיד על כך שגם מבחינתה, לתובעת ניתנה הסמכות להכריע בגורלם של התצלומים.

4. הפיצוי

משהוכח שנעשה שימוש ביצירות בניגוד לחוזה ההתקשרות והחובה לשמירות סודיות יש לחייב את הנתבעת בסך של 40,000 ש"ח, גובה הפיצוי המוסכם בהסכם ההתקשרות. בנוסף, הוכח כי בוצעו 4 הפרות זכויות יוצרים המקנות פיצוי סטטוטורי בין 10,000 ש"ח ל-20,000 ש"ח לתובעת בגין כל הפרה. לאור נסיבות העניין,לרבות טענות ההגנה של הנתבעת (הגם שלא התקבלו על ידי בית המשפט, נקבע שהן אינן מופרכות מיסודן), קבע בית המשפט פיצוי סטטוטורי בסך של 60,000 ש"ח. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא ביססה את טענת עשיית העושר וכי לא הצליחה להוכיח את היקף ההתחייבויות והסכומים אותם הנתבעת נדרשת להשיב.

אשר על כן, התביעה התקבלה בחלקה כאמור לעיל, וכן חויבה הנתבעת בתשלום אגרת התביעה ובשכר טרחת עורכי דין התובעת בסך של 20,000 ש"ח.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.

]]> http://icdb.co.il/blog/2011/02/07/%d7%aa%d7%90-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%aa%d7%90-243207-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%9c-%d7%aa%d7%9c-%d7%91%d7%a2%d7%9e-%d7%a0-%d7%91%d7%a0%d7%92%d7%9c-%d7%a0%d7%98-%d7%91%d7%a2%d7%9e/feed/ 0 http://icdb.co.il/blog/2011/01/31/%d7%94%d7%a4-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96-11022-03-09-%d7%92%d7%95%d7%91-%d7%9e%d7%90%d7%a1%d7%98%d7%a8-%d7%91%d7%a2%d7%9e-%d7%a0-%d7%90%d7%95%d7%9c-%d7%99%d7%95/ http://icdb.co.il/blog/2011/01/31/%d7%94%d7%a4-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96-11022-03-09-%d7%92%d7%95%d7%91-%d7%9e%d7%90%d7%a1%d7%98%d7%a8-%d7%91%d7%a2%d7%9e-%d7%a0-%d7%90%d7%95%d7%9c-%d7%99%d7%95/#comments Mon, 31 Jan 2011 12:08:53 +0000 ‫תומר אפלדורף, עו"ד ומגשר‬ http://icdb.co.il/blog/?p=447

ביום 28.12.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, מפי כבוד השופט אברהם יעקב בשתי המרצות פתיחה אשר הדיון בהן אוחד (ה"פ 11022-03-09 ג'וב מאסטר בע"מ נ' אול יו ניד בע"מ ו-ה"פ 11359-03-09 שקנאי נט בע"מ נ' אול יו ניד בע"מ). אותו עניין נסוב סביב השאלה האם מותר למשיבה לטעון כי היא מתיימרת לפרסם את כלל הצעות העבודה המתפרסמות בעברית בכל אמצעי התקשורת בישראל, לרבות אתרי המבקשות.

וכך קבע בית המשפט:

1. רקע וצדדים

המבקשים:

ג'וב מאסטר בע"מ היא חברה פרטית ומפעילת אתר ג'ובמאסטר, המהווה מאגר מידע אודות משרות פנויות בשוק העבודה בישראל. שקנאי-נט בע"מ היא חברה פרטית ומפעילת אתר דרושים, המהווהגם הוא מאגר מידע אודות משרות פנויות בשוק העבודה בישראל.

המשיבה:

אול יו ניד בע"מ הינה חברת פרטית ומפעילת אתר alljobs, המהווה מאגר מידע אודות משרות פנויות בשוק העבודה בישראל. בשונה מן המבקשות המשיבה אינה דורשת תשלום מן המעסיקים עבור הפרסום אלא היא מלקטת את מודעות הפרסום ממקורות שונים והגולש הוא זה שמשלם בעבור השירות.

המשיבה מציינת בפרסומיה כי היתרון הבולט של השירותים אותם היא מספקת הוא בריכוז "כל מודעות הדרושים מכל מקורות הפרסום".

2. טענות הצדדים

לטענת המבקשות המצג שיוצרת המשיבה, לפיו ניתן למצוא את כל הצעות העבודה מכל מקורות המידע בהם מתפרסמות מודעות דרושים בישראל, הינו מצג מטעה. אתר המשיבה אינו מכיל את כל מודעות הדרושים בישראל והוא אינו יכול להכיל, לכל הפחות, את אותו חלק ממודעות הדרושים המתפרסמות באתרי האינטרנט שהן מפעילות שהינן "מודעות חסויות", קרי- מודעות אשר אינן כוללות את שם המעסיק או שאינן כוללות דרך התקשרות ישירה עם המעסיק ויצירת הקשר עימו מתבצעת למעשה באמצעות מי מן המבקשות. לטענת המבקשות, באמצעות המצג המטעה האמור המשיבה מפתה משתמשים פוטנציאליים להעדיף את שירותיה על פני השירות שנותנות המבקשות – מתחרותיה. בכך המשיבה יוצרת לעצמה יתרון תחרותי בלתי הוגן בשל האפשרות שצרכנים עלולים לחשוב כי אתר המשיבה, המתיימר להכיל את כל הצעות העבודה בישראל, עדיף על אתרי המבקשות והן בשל האפשרות שהמעסיקים יעדיפו לפרסם מודעות באתר המשיבה מתוך מחשבה כי אתר המשיבה נהנה מחשיפה גבוהה יותר למחפשי עבודה בהיותו "אטרקטיבי" יותר עבורם.

לטענת המבקשות מעשיה המתוארים של המשיבה מהווים הטעייה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") והמצג אותו מציגה המשיבה הינו תיאור כוזב לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עווולות מסחריות").

המבקשת 1 מוסיפה וטוענת כי המשיבה מעתיקה מודעות דרושים מאתר ג'וב מאסטר, אותו היא מפעילה, ובכך היא מפרה את תנאי השימוש הפורטים בתקנון האתר. לטענתה, בכניסה לאתר ג'וב מאסטר נדרש המשתמש לאשר ולהסכים לתנאים המפורטים בתקנון האתר. בין יתר התנאים מתחייב המשתמש לעשות שימוש במידע המפורסם באתר לצרכים פרטיים בלבד, לא לפרסמו ולא לעשות בו כל שימוש מסחרי. המשיבה אישרה תנאים אלה בכניסתה לאתר האינטרנט של המבקשת 1 ועל כן בעשותה שימוש במידע שלא לצרכים פרטיים של חיפוש עבודה, הרי שהיא מפרה את התחייבויותיה החוזיות. לטענת המבקשת 1, בהעתקת מודעות הדרושים המתפרסמות באתר ג'וב מאסטר, המשיבה מתעשרת שלא כדין על חשבון המבקשת 1. המבקשת 1 עותרת לאכוף על המשיבה לקיים את התחייבויותיה החוזיות בהתאם לתקנון האתר ולמתן צו שיאסור עליה להמשיך ולעתיק מודעות דרושים המתפרסמות באתר ג'וב מאסטר.

בתגובה לטענות המבקשות, טוענת המשיבה כי התובע מבית המשפט סעד של צו מניעה נדרש לבוא לבית המשפט בניקיון כפיים, ביושר ובתום לב, קל וחומר כאשר מדובר בתביעה למתן צו עשה כבענייננו. לטענת המשיבה, המבקשות אינן מקיימות תנאי זה ותביעתן לוקה באי גילוי נתונים רלוונטיים ומהותיים לעניין. כך למשל, המבקשות לא ציינו בפני בית המשפט כי התקיימו בעבר הליכים משפטיים כנגד המשיבה בהם נדחו טענות משפטיות זהות. טעם זה, לטענת המשיבה, יש בו כדי להביא לדחיית התובענות על הסף. עוד טוענת המשיבה כי האתר שהיא מפעילה פועל במתכונתו כבר משנת 2004 ואילו פנייתן הראשונה של המבקשות בעניין נעשתה רק כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 2008. משכך, לוקות התובענות בשיהוי כבד בהגשתן אשר יש בו כדי להביא לדחייתן.

לגופו של עניין, המשיבה טוענת כי תביעותיהן של המבקשות נעדרות עילה. למבקשות אין זכויות כלשהן במודעות הדרושים שהן מפרסמות וככל שקיימות זכויות מסוג כלשהו בנתוני המודעות הרי שהן שייכות למפרסמים ולא למבקשות. העתקת המידע המופיע במודעות הדרושים, מידע שהינו עובדות ונתונים בלבד, אינו מפר זכויות קניין רוחני או כל זכות אחרת ואינו מהווה עשיית עושר ולא במשפט. אשר לטענה בדבר התקנון כהסכם מחייב בין הצדדים, טוענת המשיבה כי דינו של התקנון כדין חוזה אחיד, שכן תנאיו נקבעו באופן חד צדדי על ידי מי מהמבקשות. ניסיון להגביל את השימוש כדין בנתונים המופיעים במודעות משולל תוקף משפטי בהיותו תנאי מקפח בחוזה אחיד.

המשיבה מכחישה את הטענות בדבר הטעיה והצגת מצג כוזב. לטענתה הרעיון שבבסיס המוצר אותו היא משווקת והייחודיות של אתר האינטרנט שהיא מפעילה, הינו בריכוז כל המשרות הפנויות המתפרסמות בכל המקורות במקום אחד, ובכך המשיבה מרכזת את מאמציה. עם זאת, קיים מיעוט של מודעות שהמשיבה אינה מעתיקה לאתר האינטרנט שלה, כעניין של מדיניות, ואולם היא אינה מסתירה מידע זה מלקוחותיה ומבהירה בתקנונה מהן אותן מודעות היוצאות מן הכלל אשר אינן מפורסמות על ידה.

3. האם ביצעה המשיבה הטעיה ומצגים כוזבים?

הפרשנות הראויה לסעיפים בחוק בקשר לעוולת ההטעיה היא שעל מנת לזכות בסעד של פיצוי בגין הטעיה, על התובע להראות קיומו של נזק וקשר סיבתי בין הנזק לעוולה. עם זאת, כאשר מדובר בבקשה לסעד של ציווי די להוכיח הטעיה פוטנציאלית ולא הטעיה בפועל.

האם פרסומי המשיבה בדבר פרסום כלמודעות הדרושים בישראל הינו מטעה? על פי קביעת בית המשפט – לא. ישנם מאגרי מידע רבים העושים שימוש במילה "כל" וברור לכל בר דעת שאין מדובר במאגרים המכילים את כל המידע הקיים בתחום. במבחני הצרכן הסביר ברורכי השימוש במונח "כל" בהקשרים הפרסומיים המדוברים אין הכוונה למונח כפשוטו. בנוסף, המשיבה מפרטת במספר מקומות באתר האינטרנט שיש מודעות שהיא אינה אוספת כמדיניות, לרבות בתקנון ובמדור השאלות והתשובות.

4. האם הפרה המשיבה את ההסכם מול ג'ובמאסטר או עשתה עשור ולא במשפט מן המבקשים?

ג'ובמאסטר טוענת כי השימוש שעושה אול יו ניד במידע שברשותה מפר את תנאי השימוש של אתרה ואף עושה עושר שלא כדין על חשבונה. בית המשפט קבע כי המידע שנמסר למבקשת 1 על ידי המפרסמים לצרכי פרסום ותמורת תשלום. במודעות אלה אין כל מידה של יצירתיות, ולמצער, לא יצירתיות מצד המבקשת 1. על כן, המודעות אינן מוגנות על ידי דיני זכויות היוצרים.

האם מקום בו דיני זכויות היוצרים שוללים במפורש הגנה, רשאית המבקשת 1 להגביל את השימוש במידע המצוי בידה מכח הסכם או מכח דיני עשיית עושר? התשובה לכך שלילית. הטלת מגבלה על שימוש לגיטימי במידע השייך לכלל, באמצעות הסכם המהווה הסכם אחיד אינה יכולה לעמוד.כך הדבר בנוגע לטענות עשיית עושר, שכן אין מדובר בנכס "שלא על פי זכות שבדין".

5. סוף דבר

שתי התביעות נדחות. המבקשות תישאנה בהוצאות משפט בסך של 200,000 ש"ח.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.

ביום 14.11.10 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי סגן הנשיא, כבוד השופט גדעון דינת בעניין ת"א 454/07 הילה פורת נ' פ.ד פסגות סוכנות לביטוח חיים (1997) בע"מ. אותו עניין נסוב סביב שאלת זכויות היוצרים במאמרים בנושא הדין המצוי (סיכומי פסיקה דוגמת אלה המובאים לכם כאן על ידי מאגר היצירות הישראלי).

וכך נקבע על ידי בית המשפט:

1. הצדדים ועובדות המקרה

התובעת,  היא עורכת דין, העוסקת בדיני העבודה ואשר כותבת ומפרסמת מאמרים מקצועיים, כתבות קצרות על דרך של שאלות ותשובות, ותקצירי פסיקה וחקיקה.

הנתבעת 1 הינה סוכנות לביטוח פנסיוני אשר באתר האינטרנט שלה, בין היתר, מידע בתחומים משיקים לתחום עיסוקה, ובכלל זאת תחום דיני העבודה. הנתבעים 2 ו-3 הינם בעלי המניות בנתבעת 1 ומשמים כיו"ר החברה וכמנכ"לה בהתאמה.

באתר הנתבעת 1 פורסמו 173 מאמרים, אשר הועתקו מניוזלטר שנשלח לנתבעת 1 ואשר סביבם נסובה התביעה. לא הוכחש כי המאמרים הועתקו ולא הוכחש שלא ניתן קרדיט (ייחוס) למחבר המאמרים.

2. תולדות המאמרים

בשנת 1996 הקימה התובעת יחד עם בעלה, רונן פורת, את ה.פ. פיתוח תוכנה ומערכות מידע בע"מ. ביום 11.2.99 שונה שמה של חברה זו ל-HPS. HPS עסקה מיום הקמתה ועד ליולי 2006 במתן שירותי מידע בתחומי מיסוי ודיני העבודה. זאת, גם לאחר שינוי הבעלות בה בשנת 2000. בשנים הראשונות לפעילות השירות שניתן כלל עיתון פקס שבועי וקבלת מענה טלפוני לשאלות. עיתון הפקס כלל חידושים ועדכונים בתחום דיני עבודה, ובכלל זאת המאמרים נשוא התביעה. בשלב מסויים, בעקבות דרישת לקוחות HPS, רוכז המידע, כפי שפורסם בגיליונות השבועיים, בתוכנת מחשב ומאוחר יותר הועלה המאגר גם לאינטרנט.

ביום 9.11.00 נמכרה HPS ל-קו מנחה שירותי מידע ותקשורת בע"מ. באותו יום נחתם הסכם בין התובעת לבין HPS, לפיו התובעת תמשיך לנהל את השירותים הנ"ל, לרבות עריכת הגיליונות השבועיים והכוונה מקצועית שוטפת של צוות עורכי הדין (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית של התובעת). תחילה המשיכה התובעת בכך במסגרת מתן שירותים ל-HPS כעצמאית ובהמשך (החל מיום 3.8.04) כשכירה של HPS.

תחת בעלותה של קו מנחה פורסמו החידושים והעדכונים בתחום דיני העבודה במקביל הן בגיליונות וורקפון וגם  ב- ”Netopro newsletter”, מגזין שבועי בנושאי דיני עבודה ושכר, מס הכנסה, מע"מ, מיסוי מקרקעין, ביטוח לאומי וכספים. הגיליונות של נטופרו הופצו באמצעות הדואר האלקטרוני ללא תשלום.

בשנת 2006 התמזגה HPS עם חשבים מידע עסקי בע"מ. החברה החדשה נקראת חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ. ביולי 2006 הפסיקה התובעת את עבודתה בה.

בשנת 2006 יצא לאור ספרה של התובעת "דיני העבודה – המדריך המלא", המהווה בעיקרו אוסף של מאמרים, כולל חלק מהמאמרים נשוא התביעה, כפי שפורסמו בגיליונות וורקפון ובגיליונות נטופרו.

3. טענות הנתבעים

התובעת טוענת כי השינויים בבעלות לא השפיעו על הבעלות בזכויות היוצרים במאמרים ועל כן, ולאור מועד ההפרות, היא דורשת את סך הפיצוי המינימאלי הקבוע בפקודת זכות היוצרים בגין הפרה של 173 מאמרים, ובסך הכל 1,730,000 ש"ח.

הנתבעים טענו מנגד, כי המאמרים אינם מוגנים על פי דיני זכויות היוצרים, שכן מדובר בתמצית חדשות משפטיות, הנטולות כל תרומה אישית מצד מי שכתב אותן, לחלופין, זכויות היוצרים במאמרים אינן שייכות לתובעת. הגליונות של נטופרו מהם הועתקו המאמרים הם מהתקופה בה עבדה התובעת במחלקה המשפטית של HPS כשכירה, כאשר בכפוף לה עבדו עורכי דין נוספים. לאור זאת, טוענים הנתבעים, כי גרסתה לפיה היא זו שכתבה כל אחד ואחד מהמאמרים אינה אמינה, וכי בכל מקרה זכויות היוצרים בהם שייכות ל-HPS, הואיל והם נוצרו במהלך העבודה אצלה ולצורך כך, לחלופין, לא בוצעה הפרה של זכויות יוצרים שכן מדובר בשימוש הוגן, לחלופין, התובעת מנועה מלתבוע על הפרת זכויות יוצרים. הנתבע 2, מי שיזם ופעל להעתקת המאמרים לאתר האינטרנט של הנתבעת 1, הסתמך בתום לב על מצגים מצד HPS והתובעת לפיהם זכויות היוצרים במאמרים אכן שייכות ל-HPS, ועל קבלת רשות מטעם האחרונה לעשיית שימוש בהם, לחלופין, נסיבות העניין מצדיקות הימנעות מפסיקת פיצויים ואין לחשב את מספר ההפרות לפי מספר המאמרים, שכן יש להתייחס לכל מסכת ההעתקות כמעשה אחד, וחלופין המאמרים בחלקם חוזרים על עצמם ובחלקם הופרדו ליצירות נפרדות באופן מלאכותי, כך שבפועל מדובר ב-47 הפרות לכל היותר.

4. האם המאמרים חוסים תחת הגנת זכויות יוצרים לפי הדין הישן?

הדין החל הוא הדין הישן. על פי הדין הישן ישנם חמישה סוגי יצירות (לרבות ספרותית). יצירות יאלה זכו להגנה אך במידה ויענו על קריטריון המקוריות. המאמרים עוסקים בהצגת המצב המשפטי הקיים בסוגיות הנוגעות ליחסי עובד מעביד. הם בעיקרם תקצירי פסיקה, חקיקה והסכמים קיבוציים חדשים. לרוב, הם נטולי הבעת דעה אישית של המחבר. מידת המקוריות בכל מאמר היא שונה. אך גם המאמרים, שאינם אלא סיכום של פס"ד או תמצית של חוק, עונים לדרישת המקוריות בהיותם פרי מאמץ אישי, גם אם  במידה מעטה, של  המחבר.

יתכן שניתן לראות במאמרים מהסוג האחרון ידיעות חדשותיות, כפי שטוענים הנתבעים. ואכן עובדות וחדשות היום אינם מוגנים בזכות יוצרים, אולם דרך ביטוין, ככל שהיא עומדת בהגדרת המונחים "יצירה" ו"מקורית" מוגנת. אופן התמצות, דרך הצגת הדברים, צורת הניסוח וברירת המילים מהווים ביטוי מקורי בכתב של  החדשות.

5. מי בעל זכויות היוצרים ביצירות?

יצירות זכאיות לזכויות משני סוגים. האחד, זכויות כלכליות והשני, זכויות מוסריות. הזכויות המוסריות יהיו של המחבר תמיד. הזכויות הכלכליות ביצירה שחוברה על ידי עובד יהיו הזכויות הכלכליות בה שייכות למעביד. בענייננו ברור כי זכויותיה המוסריות של התובעת הופרו וכן הוגש כראיה הסכם בין התובעת ל-HPS הקובע כי זכויות היוצרים ביצירות נשארות שלה.

6. האם הופרו זכויות היוצרים?

המאמרים הועתקו ופורסמו באתר האינטרנט של הנתבעים ללא הסכמתה של התובעת וללא ציון שמה. העתקה של יצירות וכן העמדה של יצירה לרשות הציבור הן פעולות שהזכות לעשותן ביצירה נתונה באופן בלעדי לבעלים של זכות היוצרים בה. לפיכך, עשיית פעולות אלה בלא רשותו של בעל זכות היוצרים מהווה הפרה של הזכות, אלא אם כן הן נופלות  בגדר החריג של  שימוש הוגן.

האתר הוא אמצעי שיווקי של הנתבעת, ולכן ברור, כי כל "קישוט" בו נועד לתרום לעסקיה. מסקנה זו מתחזקת נוכח כמות המאמרים שהועתקו וייחוסם שלא כדין לנתבעת 1. בנסיבות אלה, הרי שלא מדובר בשימוש הוגן, ועל כן יש  בהעתקה משום הפרה של זכות היוצרים. פרסום המאמרים מבלי לייחס אותם לתובעת מהווה, בנוסף לכך,  הפרה של הזכות המוסרית.

7. האם התובעת מנועה מלתבוע?

בניוזלטר ממנו הועתקו המאמרים היה רשום כי כל הזכויות שמורות לנטופרו. עם זאת, בית המשפט לא השתכנע כי הנתבעים הסתמכו על מצג זה ו/או קיבלו את הסכמת נטופרו לעשיית שימוש ביצירות (מה גם , כי על פי תנאי השימוש בגיליונות נטופרו, אליהם מופנה הקורא, המשתמש מתחייב, בין היתר, שלא להעתיק או לפרסם את המידע, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, ללא הסכמתה מראש ובכתב של HPS – מסמך אשר לא הוצג לבית המשפט).

8. הפיצוי

לאור מכלול השיקולים בקביעת הפיצויים, לרבות גבולות הפיצוי בגין כל הפרה (בין 10,000 ל-20,000 ש"ח) וכי הערך שיש ליצירות הוא במכלול שלהם, קרי, כמאגר, נקבע כי יינתן פיצוי בסך של 200,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ש"ח.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.

ביום 10.11.10 ניתן פסק דינו של בית משפט המחוזי בחיפה, מפי סגן הנשיא, כבוד השופט גדעון גינת בעניין ת"א 224/08 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' כנפי ישראל (2006) בע"מ ואח'. אותו עניין נסוב סביב שאלת הפרת זכויות היוצרים המנוהלים על ידי התובעת באולם האירועים של הנתבעת.

וכך קבע בית המשפט:

1. כללי

התובעת, הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ, הינה תאגיד לניהול משותף של זכויות יוצרים, המוסמך לתת הרשאות להשמעה פומבית של מוסיקה מוקלטת בישראל, המוגנת בזכות יוצרים ולגבות תמלוגים בגינה, לצורך חלוקתם בין חברות התקליטים המאוגדות בתובעת. הנתבעת היא הבעלים ו/או המפעילה של אולם האירועים "פנינת השומרון".

במספר תאריכים שונים, טרם הקלטת היצירות המפרות בחצרי הנתבעת, פנתה התובעת לנתבעים ודרשה הסדרת הרשאה להשמעת מוסיקה בפומבי באולם שבשליטתם. לאחר הפניות השונות שלחה התובעת חוקר מטעמה בשני מועדים שונים אשר הקליט שני שירים בכל מועד. לאור הקלטות אלה דורשת התובעת סך של 80,000 ש"ח, הפיצוי המקסימאלי הניתן בגין 4 הפרות.

2. טענות ראייתיות שונות

הנתבעים טוענים טענות שונות בנוגע לטיב הראיות שהציגה התובעת. בית המשפט הנכבד קבע כי הקלטה בתוספת תצהיר הינה ראייה מספקת. בנוסף, לא הציגו הנתבעים ראיות לסתור, אשר הינן בידיעתם ובשליטתם (הסכמים עם תקליטנים או מזמיני האירוע, פרטי אירועים שבוצעו וכדומה).

3. אחריות מנהל האולם

נטענו טענות שונות על ידי מנהל האולם, כי אינו המנהל בפועל וכי ישנו מנהל אירוע. עם זאת, לא נמסרו פרטיו של מנהל האירוע ולא ניתן אמון רב בעדותו של נתבע זה. אשר על כן, נקבע על ידי בית המשפט כי בוצעו ארבע הפרות וכי הנתבעים הינם האחראים להפרות אלה.

4. הסעדים

לאור ההפרה הממושכת והאזהרות החוזרות ונשנות מצד התובעת, אשר זכו להתעלמות מצד הנתבעים, ניתן צו מניעה קבוע עד להסדרת הרשאה ע"י התובעת להשמעת מוסיקה באולם שבשליטתם של הנתבעים. מבחינת גובה הפיצוי בגין ההפרות נקבע על ידי בית המשפט הנכבד, כי הדין החל על ההפרות שהוקלטו בשנת 2007 הוא הדין הישן. אשר על כן גובה הפיצוי ללא הוכחת נזק הינו בין 10,000 ל-20,000 ש"ח בגין כל הפרה. בית המשפט העדיף שלא לדון בשאלה אם מדובר בארבע הפרות או בשתיים בלבד, לאור הפסיקה בעניין אקו"ם וקבע פיצוי כללי בסך של 40,000 ש"ח בשל העובדה שמדובר ביצירות שונות של יוצרים שונים וההתראות הרבות שנשלחו למפירים וההתעלמות המופגנת מצד הנתבעים, וכן הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.

ביום 7.11.10 ניתנה החלטת בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט דנצינגר, בבקשה לעיכוב ביצוע (ע"א 7798/10) פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין ת"א 1551/08 גולן נ' גל (טרם פורסם). במסגרת הבקשה עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע כל חלקיו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי משיקולים שונים. המשיבים אינם מתנגדים לעיכוב ביצוע חלק מפסק הדין, אך מתנגדים לעיכובו באופן מלא.

וכך נקבע בהחלטה:

1. רקע

המשיבה 1 כתבה עיבוד של הסיפור המקורי "קריוס ובקטוס" למחזה לילדים וחיברה תשעה שירים, ואילו המשיב 2 חיבר את המוזיקה והלחין את השירים הללו. המבקשים הציגו את המחזה המקורי מאז אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, והחל מסוף שנת 2007 – בהפקה חדשה הכוללת עיבודים חדשים של המוזיקה והשירים.

המשיבים הגישו תביעה כנגד המבקשים שעניינה זכויות היוצרים במחזה "קריוס ובקטוס" והזכות לעשות בו שימוש.  בתביעתם, טענו המשיבים כי ההצגה החדשה מהווה שימוש מפר במחזה המקורי ובשירים המקוריים. המבקשים טענו כי עוד בשלב בו נכתב המחזה המקורי הועברו להפקה כל הזכויות בתוכן היצירתי, וכי המבקש 1 – כמפיק וכשותף בעל הזכויות – קיבל את כל זכויות היוצרים בתוכן שנוצר על ידי המשיבים, בשילוב עם הזכויות להפקת ההצגה, אותן קיבל מן הטלוויזיה החינוכית והוצאת מסדה. בנוסף, טענו המבקשים כי בהמשך הדרך קיבלו הם את אישור הסופר ליצירת הגרסה העברית להצגה. לפיכך, נטען על ידם כי אין יסוד לטענות המשיבים לפיהן פגעו בזכויות היוצרים שלהם או בזכותם המוסרית בנוגע ליצירתם.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וקבע כי העלאת ההצגה החדשה מהווה הפרה של זכויות המשיבים במחזה המקורי ובמוסיקה המקורית. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על מתן הסעדים הבאים: צו מניעה קבוע המורה למבקשים להימנע מהפרת זכויותיהם של המשיבים במחזה המקורי ובמוזיקה המקורית, לרבות באמצעות ביצוע פומבי של ההצגה החדשה, על השירים והלחנים הכלולים בה; צו למתן החשבונות שהתבקשו על ידי המשיבים על מנת שיוכלו לבסס את תביעתם לפיצויים; תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עורכי דין בסך של 40 אלף ש"ח בתוספת מע"מ.

המבקשים עותרים לעיכוב ביצוע כל חלקיו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה עומדים המבקשים על טענותיהם בערעור וטוענים כי הסיכויים כי זה יתקבל גבוהים. בנוסף, טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן בעוד שלהם ייגרמו נזקים כבדים ככל שביצוע פסק הדין לא יעוכב עד להכרעה בערעור, למשיבים לא ייגרם כל נזק מדחיית ביצועו. נזקי המבקשים, על פי האמור בבקשה, הם במישור התדמיתי והכספי. בנוסף, נטען כי ביצוע פסק הדין עלול להביא להפרת התחייבויותיהם כלפי צדדים שלישיים ולפגיעה בעובדים המועסקים במסגרת הפקת ההצגה החדשה.

מנגד, המשיבים גורסים כי סיכויי הערעור, אשר לטענתם נסב על ממצאים עובדתיים, הם נמוכים. כן נטען על ידי המשיבים, כי לא ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך כתוצאה מביצוע פסק הדין אלא נזק כספי בלבד. לחלופין, ציינו המשיבים כי הם מוכנים לאפשר את העלאת ההצגות בתקופת הביניים עד שיוכרע בערעור, וזאת בכפוף להסדרת רישיון זמני שעל פיו יימסר להם דיווח אודות ההצגות שיוצגו ומלוא ההכנסות המתקבלות, ושעל פיו יימסרו להם התמלוגים הזמניים, כפי שקבע את שיעורם בית המשפט המחוזי, מיד לאחר כל הצגה.

2. עיכוב ביצוע

כידוע, הכלל הוא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין. שאלת עיכוב ביצועו של פסק דין תוכרע לאור סיכויי הערעור ולאור נטייתו של מאזן הנוחות.

סיכויי הערעור

אין לומר כי מדובר בערעור חסר כל סיכוי – שכן, אין מדובר בערעור ובתקיפה של ממצאים עובדתיים בלבד, אלא גם תקיפה של קביעות משפטיות מובהקות, כדוגמת שאלת ההתיישנות, שיהוי שהוביל לשינוי מצב לרעה ולנזק ראייתי וכדומה.

מאזן הנוחות

אכן, בסופו של יום משמעותו האופרטיבית של פסק הדין נושא הערעור הינה כספית. אין לומר כי ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך מביצוע פסק הדין, הגם שתתכן פגיעה מסויימת בצדדים שלישיים. דומה כי עמדת המשיבים, לפיה תתאפשר העלאת ההצגה החדשה בכפוף להבטחת תשלום תמלוגים מאזנת נאמנה, בשלב זה, בין האינטרסים הנוגעים בעניין, ומשרתת אף אותם במידה מסוימת. בסופו של יום, תשלום תמלוגים כאמור מביא לידי ביטוי במידה מסוימת את ההצהרה העקרונית שבפסק הדין באשר לזכויות היוצרים במחזה, מבלי להסב נזקים מיותרים לצדדים שלישיים, ומנטרל הוא את הקשיים שיש להניח כי המשיבים היו נתקלים בהם אילו היו מבקשים לבצע התקשרויות בנוגע לזכויות היוצרים שלהם בתקופה שעד להכרעה בערעור, בהעדר ודאות מוחלטת באשר לתוצאותיו. עם זאת, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים בעניין פסק הדין בקשר למתן החשבונות, הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורכי דינם ועל כן חלקים אלה לא יעוכבו.

3. סוף דבר

ניתן צו עיכוב ביצוע לצו המניעה הקבוע בקשר להעלאת ההצגה בכפוף לתשלום תמלוגים זמניים. המבקשים ישאו בהוצאות הבקשה בסך של 3,000 ש"ח.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.

ביום 21.10.2010 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון, מפי סגן הנשיאה, כבוד השופט יחזקאל קינר, בתיק אזרחי 3226/07 ZAO KOMMERSANT PUBLISHING HOUSE LTD נ' וסטי 1992 בע"מ ואח'.

אותו עניין נסוב סביב השאלות הבאות: א. האם הופרו זכויות היוצרים של התובעת ב- 51 מאמרים וכתבות? ב. האם הדין שבית המשפט צריך להחיל בעניין זה הוא הדין הרוסי או הישראלי?

וכך קבע בית המשפט הנכבד:

1. הרקע העובדתי

התובעת הינה תאגיד רוסי המוציא לאור את העיתון "קומרסנט" ואת המגזינים "קומרסנט – שלטון" ו"קומרסנט – כסף".

הנתבעת 1 היא חברה פרטית המוציאה לאור עיתון בישראל בשפה הרוסית בשם וסטי. שאר הנתבעים הינם דירקטורים בנתבעת 1 או בתפקידי עריכה שונים בנתבעת 1.

התובעת טוענת כי 51 מאמרים וכתבות שלה פורסמו בעיתון הישראלי וסטי תוך ציון שם המחבר והמקור, זאת מבלי קבלת אישור מהתובעת ואף למרות האיסור במגזינים ובאתר התובעת על העתקת יצירות בלא קבלת רשות מוקדמת. על כן, עותרת התובעת לסעד של פיצוי ללא הוכחת נזק בסך כולל של 1,020,000 ₪ (פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין כל הפרה, בהתאם לדין הישן).

הנתבעים טוענים, בין היתר, שהדין שצריך לחול הוא הדין הרוסי, ובהתאם לחריגים הקבועים באמנת ברן ההעתקה שביצעו אינה מהווה הפרת זכויות יוצרים.

2. ברירת הדין

תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים הינה תביעה נזיקית באופיה. ולפיכך, מקום בו מעורב גורם זר בתביעה, כמו בעניין זה, יש להחיל לגביה את הכלל, לפיו הדין שיוחל בקשר עם ההפרה הוא דין מקום ההפרה (קרי, ישראל). יצוין, כי לכלל זה יש חריג נדיר, לפיו מקום בו הקשר בין מקום ביצוע העוולה לבין העוולה הוא מקרי, ולא יהא זה צודק להחיל את דין מקום ביצוע העוולה, אזי יחיל בית המשפט את דין המדינה שלה הקשר ההדוק ביותר לאותה עוולה.

בעניין זה יש להחיל את החריג לכלל בשאלת הבעלות ביצירות, שכן, בין היתר, הקשר בין מקום ביצוע העוולה לבין שאלת הבעלות ביצירות הוא מקרי לחלוטין, ולרוסיה הזיקה הברורה והמוחלטת לסוגיה זו, מאחר שהמאמרים פורסמו בעיתונים ובמגזינים רוסיים, מחברי המאמרים הם רוסיים, ויחסי העבודה בין המו"לים לבין המחברים, המשליכים גם על שאלת הבעלות בזכות היוצרים, הם יחסי עבודה המתקיימים ברוסיה.

3. ההפרה

כאמור,שאלת הבעלות ביצירות נקבעה על ידי פירוש בית המשפט את הדין הרוסי כי ב-23 יצירות הוכיחה התובעת את בעלותה. בשאלת ההפרה קבעה בית המשפט הנכבד כי אמנת ברן אינה מהווה חלק מהחוק הישראלי, למרות שישראל הצטרפה לאמנה. שכן, ישראל נקטה בשיטה של שינוי החוק הפנימי בהתאם להוראות האמנה, ולא הפכה את האמנה לחלק מהחוק הישראלי.

לאור הדין הישראלי, סבור בית המשפט הנכבד שאין עומדת לנתבעים הגנה מתאימה וזאת לאור העובדה שהעתקת המאמרים שנתפרסמו בעיתונים ובמגזינים של התובעת נאסרה במפורש ועל כן, לא היתה הנתבעת (וסטי) רשאית להעתיק את המאמרים נשוא התביעה ולפרסמם בעיתון המוצא לאור על ידה.

4. אחריות נושאי משרה

בית המשפט קבע כי לא הוכח שנתבעים 2 ו-3 ביצעו פעילות אישית עצמאית הקשורה לנושא העתקת המאמרים וכל שיוחס להם הוא העדר פיקוח. לא די בכך על מנת להקים אחריות אישית כאשר ניתנו הנחיות ברורות לשמירת החוק ועריכת העיתון מצויה בידי אנשי מקצוע.

5. גובה הפיצוי

בית המשפט אינו רשאי לחרוג מהגבולות שהותוו בסעיף 3א לפקודת זכות יוצרים. יתרה מזאת, סכום הפיצוי אינו נקבע אך לאור פיצויו של בעל הזכות שהופרה אלא גם לאור הצורך להרתיע את המפר ומפרים פוטנציאליים אחרים.

אשר על כן נקבע שיש ליתן פיצוי מינימאלי לפי פקודת זכות יוצרים בגין כל אחת מן היצירות שהופרו (23 במספר), אשר היא גבוהה מהרף שהיה קובע בית המשפט אלמלא הדבר לא היה נתון לשיקול דעתו ובסך הכל, הסכום שנפסק לתובעת הוא 230,000 ₪. לא ניתן צו להוצאות.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד.

ביום 5.10.10 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, מפי כבוד השופט פרופ' עופר גרוסקופף, בעניין ת"א 5311-04-08 נרקיס ואח' נ' מיקרוסופט ישראל בע"מ ואח' ו-ת"א 5315-04-08 הוצאת קורן ירושלים בע"מ ואח' נ' מיקרוסופט ישראל בע"מ ואח'.

אותו עניין נסוב סביב השאלה איזה משטר קנייני מגן על גופנים אשר משתמשים בהם בעת כתיבת מסמכים בתוכנות עיבוד תמלילים. באופן פרטני יותר, האם גופנים מוגנים על ידי זכויות יוצרים או על ידי מדגמים?

וכך נקבע בהחלטה:

1. העובדות וטענות הצדדים

התובעים בשתי התיקים הנפרדים הם חברות גופנים אשר בבעלותם בהגופנים "נרקיס" ו"קורן". הנתבעת היא חברת "מיקרוסופט" אשר בבעלותה מערכת הפעלה למחשבים ותוכנות עיבוד תמלילים. התובעים טוענים שהנתבעת וחברת הבת שלה בישראל, עושים שימוש ללא רשות בגופנים שהם יצרו, ללא רשות, בתוכנות השונות אשר היא מפיצה באופן מסחרי.

2. היבט דיוני

מכיוון שמדובר בשאלה משפטית טהורה, השופט הציע כי את הדיון בשאלה העיקרית המשותפת לשני התביעות יערכו באמצעות הגשת סיכומים והכרעה. כאשר לאחר מכן, כל מקרה ומקרה יעלה, בדיון נפרד, את כל השאלות הנוספות הרלבנטיות לכל מקרה ומקרה.

3. האם גופן חוסה תחת משטר הקניין הרוחני?

בית המשפט קבע כי, אין מחלוקת כי עיצוב גוֹפָנים, שהוא חלק ממקצוע הטיפוגרפיה (typography), היא מלאכה יצירתית מורכבת הדורשת כישרון, ידע והשקעת מאמץ. מכיוון שהצדדים לא העלו טענות בדבר אפשרות שגופנים יכולים שלא להיות מוגנים לא על ידי זכויות יוצרים ולא על ידי מדגמים, ולחלופין להיות מוגנים על ידי דינים אחרים כדוגמת עשיית עושר ולא במשפט והדינים המגינים על ידי מוניטין – העדיף ביהמ"ש שלא לקבוע קביעות בכל הקשור לטענות אפשריות אלה.

4. האם גופן חוסה תחת משטר המדגמים או משטר זכויות היוצרים?

מחד, התובעים טוענים כי מדובר במשטר של זכויות יוצרים אשר תקף ל-70 שנה ואיננו דורש כל רישום ומאידך הנתבעת שטוענת שמדובר במדגם, אשר לא נרשם ואילו היה נרשם, תקופת ההגנה, אשר מונה 15 שנה, הייתה פוקעת מזה זמן רב.

ס' 122(1) לחוק זכויות היוצרים הישן לא מאפשר החלת שתי המשטרים יחדיו. קביעה זו מאושררת, עם סייג, בסעיף 7 לחוק זכויות היוצרים החדש. דיון בשאלה האם מדובר במדגם או בזכויות יוצרים נדון בעבר, למשל בעניין סדן נ' היולט פקארד (ישראל) בע"מ. באותו מקרה ציין השופט נעם סולברג כי גופנים מוגנים בזכויות יוצרים אך נדרש בירור נוסף.

השופט קבע כי, בחינת הגדרת מדגם" בהתאם לסעיף 2 לפקודת הפטנטים, מקשרת בין עיצוב ל"חפץ" . בכך שאדם כותב בגופן מסוים, הוא משתמש בעיצוב בלבד ולא בחפץ נשוא העיצוב ועל כן איננו עולה כדי ההגדרה של מדגם וזאת בשונה מזכות יוצרים אשר נשוא ההגנה, העיצוב, יכול להיות מנותק מן החפץ עצמו, ולזכות בהגנה בנפרד. העיצוב הוא העיקר ולא הפונט המוחשי (אותם אותיות עץ או מתכת) אשר השתמשו בו לטבוע את האותיות על גבי הנייר או המגילה. לכן, אותם פונטים פיזיים היו זוכים להגנת המדגם בשונה מן הפונטים האלקטרוניים אשר העיצוב שלהם זוכה להגנת משטר זכויות היוצרים.

5. פסק דין

בית המשפט פסק כי אין זה ראוי להרחיב את פקודת המדגמים כך שתכלול גם הגנה על גופנים, וכי ההגנה העיקרית היא דיני זכויות היוצרים. ראשית, המטרה של העיצוב במדגם היא למשוך את העין של הקונה אל החפץ, בו נעשה העיצוב והעיצוב איננו עומד בפני עצמו, כאשר בשונה מן גופן בו הוא העיצוב הוא למעשה מהות היצירה ומה שהקונה רוצה לרכוש. שנית, בדומה לארכיטקט ואדריכל, שגם היצירות המעוצבות שלהם זוכות להגנה, כך מעצב הגופן, ראוי כי יקבל הגנה על יצירותיו. שלישית, תקופת ההגנה הקצרה במדגם, אשר מבחינה עסקית אינה תואמת את חיי המוצר והרווחים המתקבלים ממנו, ועל כן אין זה ראוי כי יחול הגנת המדגם על הגופנים. רביעית, מערכת הרישום והחוקים לגבי מדגם מיושנת ואינה תואמת את עולם העיצוב הגופנים הדינמי והחדשני. חמישית, האינטרס הציבורי מעדיף כי תחול הגנה על זכויות יוצרים מאשר של מדגם, בשל כך שההגנה של זכויות יוצרים לא תמנע מן הציבור את הזכות להשתמש בעיצוב.

עם זאת, הדגיש בית המשפט כי לא כל גופן יזכה להגנת זכויות יוצרים וכי על הגופנים לעמוד במבחנים שנקבעו בדיני זכויות היוצרים.

6. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, גוֹפָן אינו יכול להוות נושא להגנה של דיני המדגמים, אולם הוא עשוי, אם הוא עומד במבחנים שקובע הדין, לזכות בהגנה של דיני זכויות היוצרים. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים ביחס להחלטה בסכום של 50 אלף ₪ בתוספת מע"מ.

אין להסתמך על האמור במדור ו/או לראות בו כייעוץ משפטי כלשהו. כל הכתוב במדור הינו למטרות עיון בלבד. תודה מיוחדת מסורה לעורך הדין זיו פרי על תרומתו לסיכום פסק דין זה והעלאתו למאגר היצירות הישראלי.

]]> http://icdb.co.il/blog/2011/01/13/%d7%aa%d7%90-5311-04-08-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%96%d7%99-%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96-%d7%a0%d7%a8%d7%a7%d7%99%d7%a1-%d7%95%d7%90%d7%97-%d7%a0-%d7%9e%d7%99%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%98/feed/ 0